כיתוב על מצבה הוא חלק מרכזי בהנצחת זכרו של הנפטר, והוא מהווה את אחד האלמנטים המרגשים והחשובים ביותר במצבה. הכיתוב נבחר בקפידה על ידי המשפחה והוא משלב בתוכו אלמנטים אישיים, תרבותיים ודתיים. בעמוד זה נעמוד על עקרונות כתיבת הכיתוב על מצבות, נביא דוגמאות לניסוחים מסורתיים ונבהיר מהם הדברים שאסור לכתוב על פי חוק ומסורת.
מה כותבים על מצבה לפי המסורת היהודית?
לפי המסורת היהודית, כיתוב על מצבה כולל בדרך כלל נוסח קבוע המציין את שמו של הנפטר, תאריכי לידה ופטירה עבריים, (לרוב כותבים רק את תאריך הפטירה העיברי כי זה התאריך בו מתקיים טקס האזכרה בכל שנה )ולעיתים נוסח נוסף המבטא את תכונותיו, מעשיו או פסוקי תנ"ך הקשורים לזכרו.
רכיבי הכיתוב המסורתיים:
- ראשי תיבות פ"נ:
- הכיתוב על מצבה יהודית מתחיל בדרך כלל בראשי התיבות "פ"נ" שהם קיצור של "פה נקבר" או "פה נטמן". זהו נוסח שמבשר שמדובר במקום מנוחתו של הנפטר.
- שם הנפטר:
- השם המלא של הנפטר, כולל שם המשפחה ולעיתים גם שם ההורים, הוא חלק מרכזי בכיתוב. במקרים מסוימים יופיע גם שם האב (כגון "בן/בת פלוני").
- תאריכים:
- כיתוב התאריכים כולל את יום הלידה (פחות מתבקש) ויום הפטירה (לקביעת מועד האזכרה), בדרך כלל בתאריך עברי ולעיתים גם בתאריך לועזי. הקפדה על ציון התאריך העברי היא חלק מהמסורת, אך ניתן להוסיף גם את התאריך הלועזי על פי רצון המשפחה, בין אם תאריך מלא (יום חודש ושנה) או רק שנת לידה ושנת פטירה.
- פסוקי תנ"ך:
- נהוג לכלול בכיתוב על מצבה פסוקי תנ"ך הקשורים לחיים או לערכים של הנפטר. דוגמאות לפסוקים נפוצים:
- "תהאי נשמתו צרורה בצרור החיים" (מתוך ספר שמואל א', פרק כה')
- "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך" (ישעיהו נח, ח)
- תיאור קצר של הנפטר:
- כיתוב על תכונות הנפטר יכול לכלול תיאור כמו "איש חסד ואמת", "אוהב תורה ומצוות", "אישה יראת שמיים", או תכונה אחרת שהייתה בולטת בנפטר. לרוב התיאור הוא אישי ומבטא את תחושות המשפחה כלפיו.
- סיום בכיתוב תנצב"ה:
- בסיום הכיתוב, נהוג לכתוב את ראשי התיבות תנצב"ה, שהם קיצור של "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים" – ביטוי המסמל את התקווה כי נשמת הנפטר תמצא מנוחה נצחית בעולם הבא.
דוגמאות למשפטים שנהוג לכתוב על מצבה:
- "איש חסד ואמת, אוהב אדם ומקרב ללבבות"
- "אשת חיל יראת ה', מסורה לביתה ולמשפחתה"
- "לזכרו של איש מופת ואב למופת, הלך בדרכי האמת"
- "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים"
- "נפטר ביום כ"ב בכסלו תשע"ב, ונאסף אל אבותיו". ניתן לראות דוגמאות נוספות באתרנו.
מה אסור לכתוב על מצבה?
כיתוב על מצבה, אף על פי שמעניק חופש ביטוי למשפחה, כפוף גם למספר מגבלות דתיות וחוקיות. חשוב להימנע מכמה דברים:
- כיתוב שאינו מכבד את הנפטר:
- על פי כללי המסורת והחוק, אסור לכלול בכיתוב אמירות פוגעניות או שאינן מכבדות את הנפטר. כל ניסוח או תיאור חייב להיות רגיש ומכובד.
- סמלים או טקסטים שאינם עולים בקנה אחד עם הדת:
- בבתי עלמין יהודיים, קיימת הנחיה לא לכלול סמלים או ביטויים שלא מתאימים למסורת היהודית. לדוגמה, לא נהוג להשתמש בסמלים נוצריים, מוטיבים פגאניים או ביטויים שאינם עולים בקנה אחד עם דיני הדת.
- פרסום מסחרי או אישי:
- יש להימנע משימוש במצבה כפלטפורמה לפרסום אישי, עסקי או אחר. הכיתוב על מצבה אמור להישאר מכובד וממוקד בזכר הנפטר בלבד.
- מידע פרטי מוגזם:
- למרות שכתיבת הכיתוב היא פעולה אישית, יש לשים לב לא לכלול פרטים מיותרים כגון סודות אישיים, פרטים רגישים או מידע העלול לפגוע בכבוד המשפחה או הנפטר.
תהליך בחירת כיתוב למצבה
בחירת כיתוב למצבה היא תהליך רגשי, ולעיתים מורכב. מומלץ להתייעץ עם הרב המקומי או עם האמן המעצב את המצבה על מנת לבחור כיתוב שמתאים למסורת ולרגשות המשפחה. הכיתוב צריך להיעשות בכבוד וברגישות, תוך הבנה של הסיפור האישי של הנפטר.
שלבים לבחירת כיתוב:
- דיון משפחתי – חשוב לערוך שיחה משפחתית ולשתף ברגשות, בזיכרונות ובתכונות המנוח שראוי להבליט.
- בחירת נוסח – לאחר שהמשפחה מסכמת את הניסוח הרצוי, ניתן לבחור אם לכלול פסוקים, ביטויים מסורתיים או תכנים אישיים.
- אישור מול האמן ובית העלמין – לפני חקיקת הכיתוב על המצבה, חשוב לוודא שהנוסח אושר על ידי המשפחה, כדי לוודא שהוא מתאים לכללים המקומיים.
- יש לאשר ולחתום ע"ג הנוסח לביצוע הגהה ולראות שלא נופלות טעיות בשלב הזה.
סיכום
כיתוב על מצבה הוא חלק חשוב בהנצחתו של אדם אהוב, ויש להקדיש מחשבה רבה לניסוח ולבחירת המילים. מסורת יהודית מכתיבה כמה רכיבים בסיסיים כמו פ"נ (מעל 80% לא רושמים כי הרי כאן נמצאת המצבה) , תנצב"ה, ציון התאריך העברי ע"מ לזכור את יום האזכרה ברבות השנים וכן פסוקים מתאימים, אך יש מקום גם לביטוי אישי ומשפחתי. חשוב להקפיד על כיתוב מכבד, רגיש ובעל משמעות, תוך שמירה על הכללים וההנחיות.